בן לו היה לי

בן לו היה לי -הזכות להורות בעידן טכנולוגי

“…בן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן  יֶלֶד קָטָן …”.

המשוררת רחל

הכמיהה לילד משלך היא ככל הנראה אחד מהרצונות החזקים של מרבית האנשים הבוגרים. אולם, מה שהיה פעם תהליך טבעי, הפך בשנים האחרונות לא פעם לדרמה משפטית המגלמת בתוכה, אהבות ושנאות, יצרים ותככים, אתיקה ומוסר, מסורת מול קידמה המאיימים על הזכות הבסיסית להיות הורה…

אחד המקרים האחרונים שבהם טיפלתי, עסק   בבני זוג  שחיו יחדיו שלוש שנים. בני הזוג  ניסו להיכנס להריון ללא הצלחה, לפיכך החלו בהליכי הפרייה מלאכותית עד שהגיעו למצב שהיו ברשותם כמה עוברים מוקפאים שהיו אמורים להישתל  בגופה של האשה. במהלך הטיפול יחסי בני הזוג עלו על שרטון, והאיש הודיע לבית החולים שטיפל בעוברים שהוא אינו מסכים להמשיך את הליכי ההפריה. בית החולים סירב להמשיך את התהליך ללא הסכמת האיש, ולאשה לא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט ולבקש  צווים מתאימים שימנעו הכחדת העוברים.

בבסיס ההכרעה והחלטה להפוך להיות הורה ולהביא ילד לעולם, נמצאים בדרך כלל רגשות מזוקקים של אהבה ורצון אנושי להנצחה ולהגשמה עצמית למען הדורות הבאים.

הזכות להורות מגלמת בחובה זכויות עמוקות ובסיסיות למימוש עצמי, לפרטיות, לאהבה. לצד הזכות להורות קיימות  החובות משפטיות המגולמות בה. אך הזכות להורות כשלעצמה, זכתה למעמד ערכי גבוה במיוחד בחברה הישראלית.  כהמשך ישיר לאותן תפישות חברתיות – גם המשפט הישראלי העניק מעמד בכורה לזכות ההורות.

התמורות החברתיות לצד התקדמות טכנולוגית מהירה, הביאו עימם אפשרויות למימוש הזכות להורות במצבים מורכבים ביותר כגון: זוגיות מאותו המין, צוואות ביולוגיות, הקפאת זרע ושימוש בזרעו של אדם שנפטר, הליכי פונדקאות ועד להקפאת ביציות ועוברים.

כיום, המדע והטכנולוגיה מאפשרים  הקמתה של משפחה ומימוש הזכות להורות במקרים שבעבר לא התאפשרו בשל מכלול בעיות רפואיות או חברתיות. לצד היתרון העצום,   החלו להתפתח בקרב החברה וויכוחים מוסריים ומשפטיים שהטכנולוגיה אינה יודעת ואף אינה אמורה לפתור.

כאמור, מקרים אלו מגיעים לבתי המשפט לענייני משפחה שמתמודדים עם דילמות מוסריות ואתיות מהמורכבות ביותר שישנן.

למי שייכים העוברים המוקפאים?

ונחזור למקרה שהצגתי. התביעה שהגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה העלתה דילמות אתיות קשות במיוחד: האשה טענה כי למעשה היא ובן זוגה אינם חיים כזוג כבר כמה חודשים, ולמרות זאת,  שניהם נטלו החלטה משותפת להמשיך בתהליך ולהפוך להיות הורים יחדיו. האשה סיפרה כי כבר עברה מספר טיפולים והאיש ליווה אותה לתהליכים בבית החולים, מבלי שהשניים חיו כזוג.

האשה סיפרה לבית המשפט כי העמידה את בריאותה, שלמות גופה ואת חייה בסיכון במהלך הטיפולים שהיו קשים מנשוא במקרה שלה ואף העמידו את חייה בסכנה. לדבריה,

היא ובן זוגה חתמו על הסכם פוריות במסגרתו כל אחד מהם נתן התחייבות הסכמית מפורשת ובלתי חוזרת, לקחת חלק בתהליכי ההפריה לפחות 12 חודשים, ועל כן האיש אינו יכול לחזור בו מההסכם, שאם לא כן, היא תצא קירחת מכאן ומכאן ותחמיץ את האפשרות האחרונה להרות.

בן הזוג לשעבר טען בבית המשפט כי אינו מעוניין להיות הורה לילד משותף עם האשה ולא ניתן לכפות עליו להיות הורה בניגוד לרצונו.

המקרה שהובא לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה הציף גירסה מודרנית לפרשיית נחמני הידועה ולמחלוקת שהיתה בין בני הזוג.

המאבק על הביציות בפרשת נחמני

האשה הסתמכה בטיעוניה על המקרה הידוע של בני הזוג רותי ודני נחמני, שנידון לפני שנים: הם הקפיאו ביציות במטרה להביא ילד באמצעות אם פונדקאית. דני עזב את אשתו אחרי ההפריה ועבר לגור עם אשה אחרת, שממנה נולדה לו בת. דני נחמני סירב להמשיך בהליך וביקש למנוע מרותי נחמני להשתמש בביציות. בדיון שהתקיים בבית-המשפט העליון בפני הרכב מורחב של 11 שופטים זכתה האשה; רוב השופטים סברו שכפות המאזניים נוטות לכיוונה. כך מחייב הצדק והחוש המוסרי. בית המשפט התיר לרותי נחמני לעשות שימוש בעוברים המוקפאים.

שופטי המיעוט סברו שזכותו של דני שלא להיות הורה גוברת על זכותה של רותי לאימהות, וכי אין מקום להתערבותו של בית המשפט ביחסים האינטימיים בין בני הזוג. עוד נאמר, כי יש לראות את הסכמת בני הזוג להתחלת הליכי הפונדקאות כמעין חוזה ביניהם, ואת פרידתם כאירוע מסכל ההופך את החוזה לבלתי ניתן לביצוע.

אבל רוב השופטים קבעו שדני אינו רשאי לחזור בו מהסכמתו להמשך טיפולי הפוריות, משום שרותי הסתמכה על הסכמתו הראשונית לביצוע הליך הפוריות ושינתה בשל כך את מצבה לרעה. כן אמרו השופטים כי יש לערוך איזון בין הזכויות המתנגשות של הצדדים, תוך התחשבות בשלב שבו מצוי התהליך ובחלופות הקיימות למימוש זכות ההורות: ככל שהתהליך מצוי בשלבים מתקדמים יותר והחלופות העומדות בפני בן הזוג המבקש להיות הורה פוחתות – כך גובר הצורך להגן על הזכות להורות.

שופטים אחרים כתבו שלאחר הפריית הביצית, אין לבן הזוג המתנגד אפשרות להטיל “וטו” על התהליך, וידו של בן הזוג המבקש לקבל את הביציות לצורך ההשתלה היא על העליונה.

דעה נוספת גרסה כי מתן היתר לרותי לעשות שימוש בביציות המופרות הוא בבחינת הרע במיעוטו, משום שהנזק שייגרם לה כתוצאה מאי השימוש בהן, עולה על הנזק שייגרם לדני כתוצאה מהשימוש בביציות.

בפרשת נחמני נקבע  שלעיתים רשאי בן זוג לעשות שימוש בביצית מופרית ולהעבירה לפונדקאות, למרות התנגדותו של בן הזוג לשעבר. ההכרעה אם במקרה מסוים יתיר בית המשפט לעשות שימוש בביצית המופרית, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

לסיכום:

החיים המודרניים הפכו את ההחלטה להפוך להיות הורה להחלטה שיכולה להילקח על ידי יחיד, ובנסיבות מיוחדות, עשויה החלטת היחיד לגבור על רצונו של אדם אחר. דילמות אלו ורבות אחרות ימשיכו ויאתגרו את בתי המשפט בשנים הקרובות עד שיגובשו נורמות משפטיות וחברתיות חדשות.

רוצים להתייעץ איתנו?

אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר, לקבל מאיתנו עיצה ראשונית או לתאם עימנו פגישה. התקשרו לטלפון: 04-8661919
או השאירו פרטיכם בטופס, ונחזור אליכם בהקדם:

© Copyright - בנייה: אס אם דיזיין עיצוב: סטודיו שלומית טולדו