הקשר בין קטין להורי הוריו

 “ומבשרך לא תתעלם”-על הקשר בין קטין להורי-הוריו

מאת עוה”ד טל איטקין

[ישעיהו, פרק נ”ח, פסוק ז’]

התמורות שחלו במוסד המשפחה, ריבויין של משפחות “אלטרנטיביות” ותוחלת החיים הארוכה, הפכו את הסוגיה של הקשר בין קטין להורי-הוריו לרלוונטית יותר מתמיד. מחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים מקיפים מצאו שהקשר בין הסבים לקטינים תורם רבות מכל הבחינות, הבריאותית, החברתית, ההתפתחותית והפסיכולוגית, הן לסבים והן לנכדים (דורון ולינצ’יץ “זכות העמידה של סבים וסבתות וקשר עם נכדיהם”, משפחה במשפט ב’, 147 (2008)). חשיבותו של הקשר בין קטין להורי-הוריו גוברת במצבי משבר כגון פטירה של אחד ההורים או גירושין. שלא כמו ההורים, הטרודים בענייני פרנסה וקריירה, הורי-הורים מסוגלים לרוב להקדיש זמן רב לנכדים ולתרום להתפתחותם הרגשית והאינטלקטואלית ממרום גילם וניסיונם.

במדינות רבות בעולם, לרבות ארה”ב, צרפת, נורבגיה, קנדה, אוסטרליה, עוגנה סמכותו של בית המשפט ליתן הוראות בדבר הקשר בין קטין להורי-הוריו, ובחלק מהן נפתחה הדרך עבור הקטין לעתור בעצמו לסדרי ראיה עם הורי-הוריו. אף המשפט הבינלאומי מכיר בחשיבות הקשר בין סבים לנכדים, כך באמנה בדבר זכויות הילד מיום 20.11.1989 שאושרה ע”י ישראל.

התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

ביום 10.7.2012 התקבל בכנסת תיקון מס’ 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק”), הכולל את הבאים: האחד, סעיף 28(א) לחוק תוקן וכיום קובע כי: “מת הורה של קטין, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי המת בעניין הקשר בינם ובין הקטין”. השני, הוסף לחוק סעיף 28(ב)(א), לפיו, “בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי-הוריו בעניין הקשר בינם לבין הקטין”. סעיף 28(ב)(ב) לחוק, קובע כי בקשות בשני סוגי המקרים (כשההורה נפטר או שעודו בחיים) תוגשנה בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ותופננה ליחידת הסיוע שבבית המשפט. המטרה שבבסיס הקביעה, לייתר הגשת כתבי טענות, למנוע את הסלמת הסכסוך המשפטי בשל הוספת צדדים וסיבוך ההתדיינות והפניית מקרים לגורמים טיפוליים תחילה, בתקווה שימנע הצורך בהכרעה שיפוטית.

בדברי ההסבר להצעת החוק ((פ/3155/18), פורסמו בס”ח התשכ”ב, עמ’ 120), שנכתבה בסיוע רבני “צהר”, נכתב כי מחקרים רבים מצביעים על חשיבות הקשר שבין הסבים לנכדיהם “כמקור ליציבות רגשית של הנכד, כאבן יסוד בהתפתחותו החינוכית והתרבותית וכמעודד כבוד בין דורי”. יוזמי הצעת החוק התמקדו גם בנקודת המבט היהודית, לפיה לנכדים חובה בכבוד הסבים, ואילו לסבים אחריות בטיפוחם וחינוכם של נכדיהם.

המצב החקיקתי עובר לתיקון

הרקע להצעת החוק, היה לקונה בחוק הקודם, שהסמיך את בתי המשפט לקבוע סדרי ראיה בין הורי-הורים לנכדיהם רק במקרה שבו נפטר ההורה. סעיף 28(א) לחוק נחקק בשנת 1975 בלחץ הורים שכולים לאחר מלחמת יום הכיפורים. חרף קיומם של “סעיפי הסל” – סעיף 72 לחוק, המאפשר לבית המשפט לשמוע את קרובי הקטין, וסעיף 68 לחוק, המסמיך את בית המשפט לנקוט באמצעים לשמירת ענייניו של קטין – החוק הקודם לא נתן מענה מפורש למקרים מורכבים שבהם ביקשו הורי-הורים להבטיח קשר עם נכדיהם (כאשר ההורה נעלם, עזב את ישראל, חלה, כשירותו נפסלה, זנח את ילדיו וכו’). הצעות חוק בעניין הוגשו גם בכנסת ה-16 וה-17, אולם זכו להתנגדות הממשלה. המתנגדים סברו כי עיגון זכויותיהם של הורי-הורים משמעה פגיעה באוטונומיה ההורית, כי הפיתרון למקרים בהם לא מתאפשר קשר בין קטין להורי-הוריו ראוי שיהיה טיפולי ולא משפטי וכי סעיפי הסל מספקים מענה טוב דיו לבעיה. בשנת 2008 נקבע בחקיקת משנה, במסגרת תקנה 258(כא)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן: “התקנות”), כי הורי-הורים רשאים להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינם לבין הורי הקטין בעניין קביעת דרכי קשר עם הקטין, לשם הבטחת טובתו בהתאם לסעיף 68 לחוק.

הפסיקה

המצב החקיקתי יצר אי ודאות משפטית, נוכח אימוץ מדיניות פרשנית שונה מבית משפט אחד למשנהו. באופן מסורתי, פירשו בתי המשפט את סעיף 28(א) לחוק בצמצום, וראו בו “הסדר שלילי”, שאינו מאפשר ליתן הוראות בדבר הקשר בין קטין להורי-הוריו, כאשר ההורה עודו בחיים. תחת אותה גישה מצמצמת, מתן הוראות כאמור נעשה רק במקרים חריגים, בהם השתכנע בית המשפט כי ההורה אינו מתפקד ו/או הקשר עם הורי-ההורים בעל משמעות מיוחדת, בהישען על סעיף 68 לחוק. (ראה לדוגמא: ע”א 212/85 פלוני נ’ פלונים, פ”ד לט(4) 309).

בתחילת שנות ה-2000 החלו בתי המשפט לאמץ בהדרגה גישה מרחיבה יותר. בבר”ע (חיפה) 759/00, פלונים נ’ אלמונים, ניתן ביום 4.12.2000, פורסם בנבו, קובע בית המשפט המחוזי כי התכלית החקיקתית לחקיקת סעיף 28(א) לחוק מחייבת מתן פירוש רחב גם למקרים בהם אחד מההורים נותר בחיים, אולם “ניתק את עצמו מעולמו של הקטין וככל שהדבר נוגע לטיפול בקטין משול הוא למת”. בע”מ (באר-שבע) 135/08 ז.ח נ’ ז.ח, ניתן ביום 3.12.2009, פורסם בנבו, הופך בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה המוחק על הסף תביעת הורי הורים להסדרי ראיה עם נכדתם מהעדר סמכות. בית המשפט המחוזי קובע כי הסמכות מוקנית לו במסגרת סעיף 68 לחוק, תקנה 258(כא)(1) לתקנות ואף סעיף 3(ד) לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995, הקובע, כי קטין רשאי בעצמו “או ע”י ידיד קרוב” להגיש תובענה “בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש..”, ועל כן ניתן לראות את הסבים כמי שמגישים תביעה בשם הקטינה כידיד קרוב ואף לצרפה כתובעת. בתמ”ש (קריות) 5712-09-09 פלונית נ’ אלמונית, ניתן ביום 11.7.2010, קבעה כב’ השופטת מרינה לוי סדרי ראיה בין קטין להורי אביו, שהתגורר בחו”ל ולא היה בקשר עמו, חרף התנגדות אמו. בית המשפט התחשב בכך שהורי-ההורים נושאים בנטל המזונות של הקטין, ולכן סדרי הראיה “אינם רק מתחייבים מהדין אלא אף משקפים את תחושת הצדק”. בתמ”ש (ראשל”צ) 29010/08 ב.ש. נ’ ר.ש, ניתן ביום 12.12.2010, פורסם בנבו, קבעה כב’ השופטת ד”ר ורדה בן-שחר כי נוכח הסכסוך המשפחתי שבין אימם של הקטינים לסב, ולאור תפיסת הסב, בחוויה הפרטית של הנכדה הקטינה בגיל ההתבגרות, כמי שנטש אותה ופגע באמה, בהתאם לעקרון טובת הקטינים, לא ראוי לכפות את חידוש הקשר בין הסב לבין נכדיו וכן לא ראוי “לפצל” את הקטינים ולקבוע סדרי ראיה עם הנכד בלבד ולא עם הנכדה (אחותו). לעומת זאת, בתמ”ש (קריות) 1900/06 היתומה נ’ האלמנה, ניתן ביום 29.10.2006, פורסם בנבו, קבעה כב’ השופטת אספרנצה אלון, כי חרף הסכסוך הרכושי בו נתונות הסבתא ואם הקטינה, הרי שלאחר בחינת טובת הקטינה, גילה (שנה וארבעה חודשים) וכישוריה המתפתחים, אין זה ראוי ותכליתי להותיר את הצדדים תלויים בין שמים לארץ עד להחלטה בתביעת הרכוש. בכך מתייחס בית המשפט למימד הזמן, ומתריע כי קשר שניתן להסדיר כיום, לא בהכרח ניתן יהיה להסדיר מחר.

מן האמור אנו למדים, שבמקרים שבהם סבר בית המשפט כי יש הצדקה להתערב בקשר בין קטין להורי-הוריו, הרי שמצא את הדרך המשפטית לעשות כן, גם עובר לתיקון. התיקון אינו צפוי להגדיל את מספר המקרים בהם קובע בית המשפט הסדרי ראיה בין קטין להורי-הוריו. עיקר חשיבותו בהכרה המפורשת בזכות העמידה של הורי-הורים, הנובעת מהתמורות שחלו במוסד המשפחה. הורי-הורים אינם נדרשים עוד לחזר על פתחיו של בית המשפט מכוח סעיפי הסל, אלא שהם רשאים לעתור מכוח הוראת חוק מפורשת המכירה במעמדם בחיי נכדיהם. מטרת המחוקק לא היתה חלילה לפגוע באוטונומיה ההורית, או להציף את בתי המשפט בבקשות מטעם הורי-הורים, אלא לעגן את המתווה המשפטי לפיו הורי-הורים יוכלו לעתור לסעד, במקרים מיוחדים המצדיקים זאת. התקווה היא כי אכן יעשה שימוש זהיר בסעיף 28(ב)(א) ולא כחזית נוספת בהליכי גירושין, כאשר בתי המשפט יפעלו לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות למכלול האיזונים הנדרשים והנסיבות המשפחתיות הספציפיות, כאשר לעולם השיקול המרכזי יהא טובת הקטין.

 

רוצים להתייעץ איתנו?

אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר, לקבל מאיתנו עיצה ראשונית או לתאם עימנו פגישה. התקשרו לטלפון: 04-8661919
או השאירו פרטיכם בטופס, ונחזור אליכם בהקדם:

© Copyright - בנייה: אס אם דיזיין עיצוב: סטודיו שלומית טולדו