על עיקרון הפרידה הנקייה בדיני המזונות – אינדיבידואליזם ועצמאות או היעדר חיבור למציאות?

במקרי פרידה בין בני זוג, העקרונות הנורמטיביים שמעמיד משפט המשפחה מייצרים ציפייה והסתמכות אצל הצד השני לכללים ולחוקיות, ולא למצב ״איש הישר בעיניו יעשה״. תכליתו של עקרון הפרידה הנקייה מבטא את השאיפה לשים את העבר מאחור, להתחיל בחיים חדשים לחלוטין, מתוך הכרה בערכים ליבראליים ומתוך גישה התומכת באינדיבידואליות.

לאור השקפה זאת שצמחה במדינות מערביות אשר ניסו לעגן את חובת דיני המזונות בהתאם לאידיאולוגיה חדשה שכונתה 'פרידה נקייה'(clean break), לפיה יש לשאוף לגירושין שיסיימו באופן מוחלט את מערכת היחסים הכלכלית בין בני זוג המתגרשים לטובת התחלה חדשה לשניהם. אך האם הערכים הנאורים והחשובים הללו מצליחים להתגשם בהסדר הקבוע בחוק?

במקום המודל המסורתי של תשלומי מזונות לאחר הפרידה, הותווה מודל חדש של מזונות משקמים. על פי המודל החדש, המזונות ניתנים במשך תקופה קצרה, ומטרתם לתת לבן הזוג שנתמך כלכלית במהלך הקשר תקופת התאוששות קצרה, שתאפשר לו להתכונן לחיים עצמאיים ובלתי תלויים. העיקרון של פרידה נקייה שנלקח במקור מדיני המזונות השיקומיים, אומץ בהשאלה על כל תחומי חלוקת הרכוש בין בני משפחה בשעת פרידה.

ללא ספק העיקרון של פרידה נקייה מבטא מחשבה וצעידה לכיוון ההגיוני של פרידה נקייה ולקראת גירושים ליבראליים ושווים בין המינים. חרף זאת עיקרון הפרידה הנקייה כמעט ואינו אפשרי, והוא מעורר קונפליקטים וקיים קושי ליישמו בפרקטיקה. עיקרון זה מוביל לתוצאות שלעיתים אינן צודקות ומאוזנות, מסיבות שונות.

העיקרון הפרידה הנקייה מתבסס על  ההנחה שהשותפות הזוגית מסתיימת. במציאות הפוטנציאל של הקונפליקטים הוא אינסופי והוא אינהרנטי לפרידה. ההזדמנויות להשיג פרידה נקייה ושלמה הן כמעט בלתי אפשריות – או כמעט בלתי קיימות כשישנם ילדים קטנים – אלא אם קיימים מספיק משאבים והון שיאפשרו את הפרידה הנקייה. המסקנה הכמעט מתבקשת היא שפרידה נקייה אפשרית במקרים של משפחות בעלות הון או נטולות ילדים.

יתרה מכך, בשיטת המשפט הישראלית מקובל שהכרעות בסוגית המשמורת, מזונות הילדים ומזונות האישה ניתנות להתדיינות חוזרת ועשוית להשתנות אחרי מתן פסק דין סופי. הסטנדרט הקובע זכות להתדיינות חוזרת ולשינוי הוגדר בפסיקה כ"שינוי נסיבות מהותי". האפשרות לפתוח הליך שכבר הוכרע היא פתח תקווה לקטין, שיוכל לשפר בעתיד את מצבו ואת זכויותיו שנפסקו בשלבי הגירושים. אפשרות זאת מבורכת, יש שיאמרו הכרחית, על רקע העובדה שהליכי הגירושין בישראל כפופים לדין האישי, המשפיע מעת לעת על הליכי הפרידה, שכן הוא מצריך את רצונם הטוב של שני בני הזוג כדי להתגרש.

דוגמאות רבות קיימות להמשכיות הקשר בין בני זוג חרף הגירושין המשפטיים: גידול ילדים קטנים במציאות הישראלית נמשך למעשה זמן רב לנוכח גיוסם של הילדים לשירות צבאי והימשכות הקשר בכל ענייני מזונות, חינוך ונושאי הבריאות של הילדים שלעולם אינם מפסיקים גם לאחר הפירוד ועוד. שינוי הנסיבות המאפשר גישה לבית המשפט בנושאים הקשורים לילדים, דיון מחודש במזונות, פירוק שיתוף דחוי ועוד עניינים כלכליים רבים אשר עודם מצריכים אינטראקציה וקשר בין בני זוג לשעבר. על כך יש להוסיף את סוגי הקניין החדשים שהבשלתם אינה אפשרית בהכרח בקורלציה לסיום קשר הנישואין והצדק מחייב לחלוק את אותם משאבים זוגיים באופן אחר.

דומה כי די במה שהבהרנו עד כה כדי ללמד כי כלל "הפרידה הנקייה", שעיקרו ניתוק קשר כלכלי אחרי המועד הקובע, אינו יכול, על אף היתרונות הגלומים בו, להיות כלל מקודש במכלול ההליכים הקשורים לפירוק התא המשפחתי בכלל ובכל הנוגע לאיזון המשאבים בפרט.

אל מול ערכי סיום הקשר וסיום כולל וסופי של כלל הקשרים בין בני הזוג עומד שיקול אחר, מהותי ומשמעותי, והוא שוויון מהותי נכון וצודק בין בני הזוג. כנגד עיקרון המשך השותפות הכלכלית על בסיס ערכי חלוקה צודקת, יכולה לעמוד הטענה לפיה עיקרון החלוקה של נכסים שנצברו במאמץ משותף ועיקרון השיתוף חל רק על נכסים שנצברו במהלך הנישואין, ומתוך כיבוד ודבקות בעיקרון האוטונומיה של הפרט וזכותו לצאת לחיים חדשים במנותק מבן הזוג לשעבר.

נכון לעת הזאת, ההלכה הנוהגת היא כי חלוקת הנכסים בין בני הזוג תתבצע במועד פרידת בני הזוג אלא אם קיימים מקרים חריגים בהם קיימת מניעה פרקטית לעשות כך, על כן הטענה של דחיית חלוקת הנכסים למועד מאוחר יותר מנוגדת לעקרונות הבסיסיים של חלוקת הרכוש.

לסיכום, בעולם בו מושגי הקניין השתנו, במציאות בה הנכסים הבלתי מוחשיים מתרבים וקיימים קשים בהערכתם, נראה כי עיקרון הפרידה הנקייה צריך לסגת. לפיכך, חרף ההיגיון הרב הטמון בעיקרון הפרידה –היכולת ליישמו במציאות אינה תמיד אפשרית שכן היא עשויה להיות במחיר פגיעה בזכויות כלכליות.

דילוג לתוכן