המפגש האפשרי והבלתי אפשרי בין משפט ומשפחה

מיקומה של המשפחה בחיי הפרט נתפסת כמקור לביטחון, להקרבה ריגשית נטולת אינטרסים, נתינה וגמישות – לעומת המשפט, המסמל נוקשות, ניכור וחוסר רגישות. המשפט מציב את האחד לעומת האחר – ואילו המשפחה קושרת את האחד לאחר ומחברת אותם יחדיו. בעבר, הייתה מקובלת הגישה הרואה במשפט כזר לתא המשפחתי וכנטול מעמד להתערב בתחומה הפרטי של המשפחה. כיום, ברור יותר מתמיד כי למשפט יש תפקיד וחלק בעיצובה של המשפחה. עם זאת, הדרך עוד ארוכה לקראת יצירת תחושת יציבות וודאות משפטית – ערכים חשובים בדיני המשפחה.

המפגש בין המשפט והמשפחה מתרחש בכמה שלבים מרכזיים, כשמידת ההתערבות שונה בעוצמתה ובהשפעתה על חברי התא המשפחתי. התערבות מסוג אחד של המשפט מתרחשת בשלבי התפתחותה והתהוותה של המשפחה (על שלל סוגיה השונים). התערבותו האחרת של המשפט בחיי חברי המשפחה מתרחשת בעת התפרקותו של התא המשפחתי.

בעוד שתפקיד המשפט בעת התפרקות המשפחה או בעימות בין יחידי המשפחה לצדדי שלישיים נתפס כטבעי ולגיטימי, אזי הסדרתו המשפטית של התא המשפחתי בשלבי התהוותו באופן שקובע את מערך הזכויות והחובות בין חברי התא המשפחתי נתפסת כמורכבת וכבעייתית יותר, מסיבות רבות.

החשש הטבעי הוא ״ממשפוט״ של יחסים משפחתיים, מאחר והמסגרת הנורמטיבית של המשפט צרה מלהכיל את מגוון ההיבטים הרגשיים והאינטימיים של מערכות יחסים משפחתיות. מבט רחב על המשפט ותפיסת תרומתו האפשרית באופן רחב יותר על מוסד המשפחה רואה במשפט כמעצב סטנדרט התנהגות מינימאלי בתוך המשפחה.

הידיעה בדבר קיומה של רשת הגנה משפטית, מאפשרת לבני המשפחה לבטוח זה בזה. קיומן של רשתות הגנה משפטיות מקלות על הצדדים לבנות מערכות יחסים המושתתות על אמון וביטחון.

נקודת המוצא מביטה בצדדים לתא המשפחתי כיחידים אשר אינם פועלים מתוך שיקולי זכויות וחישובים דווקניים, אלא לעיתים מונעים מתוך פערי כוחות, ובמובן זה הופכים לפגיעים יותר. לא רק צדק פרטני לכל משפחה – על בית המשפט ליצור ולחתור בהכרעותיו השיפוטיות אל עבר העברת מסר לציבור בדבר עידוד יציבות וודאות משפטית.

דילוג לתוכן