מקור החיוב
הדין העברי מטיל על הבעל בעת חתימתו על הכתובה חובה לזון את אשתו לה נישא כדת משה וישראל, כל עוד הוא נשוי לה. עם זאת, אדם יכול להתחייב לזון את אשתו או את בת זוגו גם אם אינו נשוי לה, באופן עצמאי במסגרת הסכם עליו חתמו הצדדים לפני הנישואין, כהסכם ממון או הסכם חיים משותפים, או לאחר הנישואין כהסכם גירושין או פרידה.
גובה דמי מזונות אישה לאחר גירושין
היות ומזונות האישה נפסקות מכוח הדין העברי, הכלל המנחה הוא “עולה עמו ואינה יורדת”. הכוונה היא שאישה זכאית לדמי מזונות שיהלמו את רמת החיים בה חיו בני הזוג ואליה הורגלה האישה במהלך החיים המשותפים, וזאת גם אם ירד הבעל מנכסיו. קביעת גובה המזונות נעשית ע” בית המשפט או בית הדין הרבני, אשר בוחן את פוטנציאל ההשתכרות של הבעל ואף את גובה רכושו, ומנגד את אורח החיים שניהלו הצדדים: הבית בו מתגוררים, מספר הרכבים, מספר הנסיעות לחופשה בחו”ל ובארץ, גובה ההוצאות על מותרות כגון בילויים, מסעדות, ביגוד וכו’. כמו כן יבחנו הוצאות האישה עבור טיפוח ויופי, תכשיטים, מספרה, וכן כל הוצאותיה כגון טלפון סלולארי, חדר כושר, וכל הוצאה אחרת.
האם ניתן לחייב את האישה לעבוד?
לא ניתן לחייב את האישה לפנות לעבודה מחוץ לבית על מנת לכלכל את עצמה. עם זאת, הכלל במשפט העברי הוא “מעשה ידיה תחת מזונותיה” –כלומר, ככלל הכנסתה של האישה תחשב כמזונות ותהווה תחליף לדמי מזונות להם היא זכאית מהבעל, ורק אם תוכיח שהינה זכאית למזונות הגבוהים מהכנסתה, יחויב הבעל בסכום המשלים מעבר להכנסתה.
יחד עם זאת, יש להבחין בין שני מקרים.
במקרה בו האישה לא עבדה במהלך השנים ואינה עובדת כעת– לא ניתן כאמור לחייבה לעבוד וחובת הבעל לזון אותה עומדת בעינה.
במקרה בו יוכח כי האישה הפסיקה לעבוד לצורך ההליכים המשפטיים ולשם חיוב הבעל במזונותיה -בית המשפט, או בית הדין, יבחנו את תום ליבה של האישה ואת השאלה האם לחייב את הבעל במזונות בנסיבות אלו.
מי שאינו יהודי, או אינו בעל דת מוכרת אחרת, חב במזונות אשתו על פי החוק האזרחי – חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט 1959. על פי חוק זה, לצורך קביעת גובה מזונות האישה, ניתן להתחשב בהכנסתה מעבודה, ברכושה ונכסיה, ובהכנסתה מכל מקור אחר.
האם אישה יכולה להפסיד את מזונותיה?
עד מתי יש לשלם מזונות לאישה? מתי בית המשפט שולל מאישה דמי מזונות? בתי המשפט ובתי הדין הרבניים אינם ממהרים לשלול מאישה את זכאותה למזונות, אולם יש באפשרותם לעשות זאת במקרים המתאימים, אותם ניתן לחלק לשני סוגים: מקרים התלויים בנסיבות העניין ומקרים הנובעים מהתנהגות האישה.
הכוונה במקרים התלויים בנסיבות העניין הינה לנסיבות בהן נישואי הצדדים הם רשמיים בלבד (“על הנייר”). כלומר, הצדדים אינם מקיימים כל זוגיות או משק בית משותף, או שכבר מתגוררים בנפרד וחיי הנישואין ככלל אינם קיימים עוד. הדין משקיף על חובתו של הבעל כתקפה רק כאשר חיי הנישואין הם תקינים באופן סביר, לכן במקרים בהם הלכה למעשה אין קשר בין בני הזוג ניתן לשלול מהאישה את זכאותה למזונות.
מקרים התלויים בהתנהגות האישה הינם מקרים בהם ההלכה קובעת כי האישה עלולה להפסיד מזונותיה וכתובתה. למשל: מעשה בגידה של האישה נוסף על היותו מהווה עילה לגירושין (“זנתה תחתיו”) מהווה עילה להפסד המזונות והכתובה. מקרה אחר בו עלולה האישה להפסיד את מזונותיה וכתובתה הוא מקרה שבו האישה תוכרז “מורדת” בבעל, כלומר מסרבת לקיים עמו יחסי אישות.
