לפי חוק תיקון דיני משפחה (מזונות) מי שמחויב בראש ובראשונה לספק מזונות לקטינים הינם הוריהם. במקרים רבים בתהליך הגירושין אחד מהצדדים מתחמק מתשלום המזונות או שמא בורח על מנת לא לשלמו. במצבים קשים אלו נאלץ הצד הזקוק לתמיכה כלכלית לפנות לגורמים אחרים שלא תיווצר פגיעה בילדים הקטינים. החייב הישיר במזונות קטין אחרי ההורים הינם הסבים. חובת המזונות לא קיימת רק כלפי האישה והילדים בגרעין המשפחתי אלא, המחוקק בס’ 4 לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות) מטיל חובה זו גם על שאר בני המשפחה מתוך הנחה שראוי שככל שאדם קרוב יותר הוא זה שיישא בהוצאה ולא הקופה הציבורית. לפי ס’ זה אדם חייב במזונות: הוריו והורי בן זוגו, ילדיו הבגירים ובני זוגם, נכדיו, הורי והוריו שלו ושל בני זוגו, אחיו ואחיותיו שלו ושל בני זוגו. חובה זו אינה אבסולוטית ומתקיימת רק בקיום התנאים בס’ 5 לחוק הנ”ל.
להלן התנאים של מזונות נכדים:
1. האדם אשר חייב במזונות יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק צרכיו וצרכי בן זוגו וילדיו הקטנים.
2. אותו בן משפחה (הקטין) צריך להוכיח שאינו יכול לספק את צרכיו בעצמו (עבודה וכו’).
3. אותו בן משפחה (הקטין) אינו יכול לקבל מזונות לפי ס’ 4 לחוק- קבלת מזונות מבני משפחה קודמים בדירוג.
לפי האמור לעיל במקרים של תביעת מזונות מסבים קיימת חובת הוכחה על שני הצדדים לתביעה. מחד גיסא, לתובע בשם הקטין. מאידך גיסא, לאדם המחויב במזונות.
ראשית, הסבים צריכים לדאוג לצרכיהם האישיים ולילדיהם הקטינים (אם קיימים) כלומר, צריכים לשמור על רמת חיים סבירה להם וילדיהם. שנית, התובע בשם הקטין צריך להראות כי הקטין אינו יכול לספק את צרכיו בעצמו בין אם זה בעבודה ובין אם זה מנכסיו. ולבסוף, התובע בשם הקטין צריך להראות שהקטין אינו זכאי לקבל מזונות מהוריו והסבים הם האופציה האחרונה שנותרה לו. בחוק לא קיימת הבחנה בין הורי האב להורי האם שני הצדדים מחויבים במזונות הנכדים בהתקיים התנאים שבסעיף 5 לחוק. יחד עם זאת כאשר אחד הצדדים מגיש תביעה כנגד הסבים התובע (בין אם האב או האם) ייאלץ להגיש תביעה גם כנגד הסבים מהצד השני שכן קיימת אחריות מקבילה כלפי הנכדים.
יודגש כי במקרים של תביעת מזונות לקטינים בתי המשפט בישראל רואים את טובת הילד אל מול עיניהם. כאשר אחד מההורים לא מספק את צרכיהם של הקטינים בבית המשפט מחפשים משענת יציבה שתוכל לכלכל את הקטינים ולהיות להם למשענת.
כמו כן, חיוב הסבים במזונות קטינים כמעט ולא מוכר בבתי המשפט בישראל, תביעה זו מתקבלת בדרך כלל רק במקרים חריגים כאשר בית המשפט משוכנע כי להורים אין שום דרך לפרנס את ילדיהם וזוהי נקודת המוצא האחרונה שלהם.
